גז"ד למורשע בשוד קשישה והפרת הוראה חוקית עת שהה מחוץ לביתו כשנאסר עליו לעשות כן

מבוא

1.     הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בביצוע עבירות של שוד והפרת הוראה חוקית: עבירות לפי סעיפים 402(א) ו-287(א) לחוק העונשיןהתשל"ז- 1977 וזוכה מעבירה של ניסיון לשידול לשוד עבירה לפי סעיפים 33,30,25, ו-402 לחוק העונשין התשל"ז- 1977.

על פי הכרעת הדין, ביום 12.3.2012 בשעות הערב, עת היה הנאשם משוחרר בתנאי מעצר בית, שהה הנאשם מחוץ לביתו ברחוב ***** בחיפה ביחד עם שני חבריו. סמוך לשעה 20:00 אמר הנאשם לחבריו כי בכוונתו לגנוב תיק מאישה קשישה היות "ולזקנות יהא קשה יותר לרוץ". זמן קצר לאחר מכן הבחין הנאשם במתלוננת ילידת 1940 אשר עמדה מאחורי רכבה, סמוך לביתה ברחוב *****, כשהיא נושאת על כתפה תיק שהיה תלוי ברצועה ובו ארנק, 180 ש"ח, מטבעות כסף, כרטיסים שונים, תעודת זהות ובה 200 ש"ח נוספים. הנאשם משך בכוח את התיק אשר היה תלוי על כתפה של המתלוננת, באופן שבו רצועת התיק נקרעה כתוצאה מן המשיכה, נטל אותו וברח מן המקום, בהמשך חיפש בתיק וגנב ממנו את הכסף שהיה בו.

הנאשם הודה בתחילה בביצוע עבירה של הפרת הוראה חוקית-שהייה מחוץ לביתו במועד שנאסר עליו, במהלך פרשת ההגנה הודה בביצוע עבירה של גניבת תיקה של המתלוננת ובסיומו של ההליך הורשע בשוד מאחר ולאחר ניתוח העדויות קבעתי כי רצועת התיק נקרעה באלימות, בעת משיכתו בכח ע"י הנאשם.

ראיות לענין העונש

2.     המאשימה הגישה את גליון הרשעותיו של הנאשם (ט/1) לפיו לנאשם הרשעה מיום 31.5.2012 (לאחר מועד ביצוע העבירות בתיק שבפניי) בגין 6 עבירות של פריצה. באותו הליך בבית משפט השלום בחיפה (ת"פ 37441-01-11), נדון הנאשם ל-6 חודשי מאסר בפועל, (גזר הדין סומן ט/2).  מאחר והנאשם עצור מיום 12.3.2012 וביום 31.5.2012 נדון ל-6 חודשי מאסר שריצויים הסתיים ביום 1.12.2012, שב הנאשם ביום 1.12.2012 למעמד של עציר.

3.     הסנגור הגיש את תסקיר שירות  המבחן שהוגש במסגרת ההליך בבית משפט השלום, (ס/1),  התסקיר כולל פירוט נסיבות חייו של הנאשם, באותו תיק העריך שירות המבחן כי מאסר בפועל בשילוב של התערבות טיפולית במסגרת השב"ס עשויה להכשיר את הקרקע לקראת שיקום וטיפול בעתיד. יובהר כי על פי המתואר בתסקיר, אביו של הנאשם נפטר כשהנאשם היה בגיל צעיר (בתסקיר נרשם מפי הנאשם כי הפטירה ארעה כשהיה בן חודש ימים, הנאשם בתום הטיעון לעונש טען כי הפטירה הייתה כשהיה בן שנתיים), אימו של הנאשם נטשה אותו בהיותו בן 3 שנים והוא ואחיותיו עברו להתגורר בבית הסבתא. הסבתא, גב' חסן סאלח עלי,  כבת 98, העידה לזכותו ושיבחה את העזרה שנתן לה. בנוסף העידה אחותו בת 25, שתיארה אותו כמי שמשמש עבורה כאבא ואימא, תומך ועוזר.

תמצית טענות הצדדים

4.     בטיעוניה בכתב (ט/3) ובע"פ  הדגישה ב"כ המאשימה את חומרת מעשיו של הנאשם וביקשה להטיל עליו עונש של מאסר בפועל בין 3 שנים ל-6 שנים, בנוסף לעונש של מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת. מתוך ימי המעצר ביקשה לנכות 6 חודשים בהם ריצה עונש של מאסר בגין תיק בית משפט השלום.  לתמיכה בטענותיה באשר לחומרת עבירת השוד הפנתה לפסקי דין שונים ובמיוחד כשמדובר בשוד קשישה. באשר לנסיבות ביצוע העבירה, הדגישה את ביצוע עבירת השוד, עת היה משוחרר בתנאי מעצר בית, בחירת קרבן שקל לשדוד אותו, וגרימת נזק נפשי למתלוננת מעצם ביצוע השוד.

5.     ב"כ הנאשם ביקש שלא למצות את הדין עם הנאשם ולהסתפק בתקופה בה שהה הנאשם במעצר ובשל מצבו הכלכלי להימנע מלחייבו לשלם פיצוי. בטיעוניו שם דגש על נסיבות חייו הקשות של הנאשם כפי שפורטו בתסקיר שירות המבחן שנערך בתיק האחר (ס/1) ובמכתב הלשכה לשירותים חברתיים (ס/2). באשר לנסיבות  ביצוע העבירה, הזכיר כי הנאשם זוכה מעבירה של ניסיון לשידול לשוד וכי  המתלוננת לא נזקקה לטיפול רפואי. המעשה נעשה ללא תכנון מוקדם, ללא תחכום וגם ניהול המשפט היה עניני, תוך ויתור על חקירת עדים רבים ובעיקר עדותה של המתלוננת. הנאשם כבן 22 גדל ללא הוריו בבית סבתו, ניסה להתאבד,  הנאשם חי במצוקה רגשית,  מנסה להשתוות לאותה קבוצת שווים שאיתה הוא מסתובב מתוך אותה תחושה של עלבון אישי, הרגשה של נחיתות שנמצאת אצל הנאשם לאור הרקע המשפחתי שלו. מתחם הענישה לדעת הסנגור נע בין 6 חודשי עבודות שירות לבין 18 חודשי מאסר. לתמיכה בטענותיו הגיש אסופה של פסקי דין.

בתום הטיעונים התנצל הנאשם על מעשיו, הזכיר את נסיבות חייו הקשים וביקש רחמים.

דיון

מתחם העונש ההולם

הנאשם הורשע בביצוע עבירת שוד של קשישה כשהוא מפר הוראה חוקית, לא מקיים תנאי שחרורו בתיק אחר. העונש המירבי הקבוע בגין עבירה של שוד, עבירה לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, עומד על 14 שנות מאסר.

לכל אדם יש זכויות חוקתיות לכיבוד כבודו, שמירה על גופו וקנינו, קל וחומר כשמדובר בקשישים הנשדדים בטבורה של עיר. באשר למדיניות הענישה אפנה לפסק דינו של הש' י' עמית מיום 7.11.2012:

"שיקולי גמול והלימה נוכח אופי העבירה: שוד או גניבה מקשיש ומחסר ישע, נתפס כמעשה שיש בו כיעור מוסרי גדול יותר מעבירה "רגילה" של שוד או גניבה, בהיותו הפרה של הציווי "והדרת פני זקן" הנתפס כמעין חוק טבע בכל חברה אנושית. העבירה של שוד קשישים היא מעשה נקלה ובזוי במיוחד, גם בקוד העברייני, ולא בכדי היא נחשבת לעבירה הנמצאת בתחתית "שרשרת המזון" של העבירות ושל העבריינים...שיקולי הרתעה והחזרת הביטחון האישי: בגניבה ושוד של קשישים יש פוטנציאל להסתבכות בעבירות חמורות בהרבה, כפי שמוכיח המקרה שלפנינו. זאת, מן הטעם שכל קשיש הוא בבחינת "גולגולת דקה" מבחינת התוצאות האפשריות של המעשה. גם אם העבירה הורתה במעשה קל לכאורה, סופה מי ישורנו. מטעם זה, ניצבים בתי המשפט על המשמר בפסיקה מחמירה, כמי שמתריעים ומתריאים בפני עבריינים באצבע זקורה - אל תשלחו ידיכם אל הקשיש, שאם יאונה לו רע תיפול התוצאה הקשה לפתחכם. ...הענישה המחמירה בנושאים אלה היא תרומתו של בית המשפט להגנה על קשישים, העלולים להיות טרף קל למעשים כגון דא" ע"פ 1864/11 עזיז דוידוב נגד מדינת ישראל.

במקרה  זה כיוון הנאשם את מעשיו השפלים כלפי קשישה שעמדה ליד רכבה כשתיקה

תלוי על כתפה, כשקדמה לכך האמירה מפי הנאשם כי הוא מבקש לגנוב תיק מאישה קשישה היות "ולזקנות יהא קשה יותר לרוץ", לחשיבה בזויה שכזו התייחס בית המשפט העליון  בקובעו:

"עבריינים חסרי-לב ומצפון, המבקשים לזכות בשלל קל, בוחרים את קורבנותיהם מתוך החלשים בחברה - אנשים מבוגרים, חולים או חסרי ישע, מתוך הנחה שאלה האחרונים מחזיקים בדירות מגוריהם חסכונות שאגרו לעת זקנה, ושעקב גילם ומצב בריאותם לא יוכלו לגלות התנגדות רבה. על קורבנות מסוג זה מצווה החברה להגן, ובית המשפט הוא זרועה הארוכה של החברה לעניין זה" ע"פ 972/05 אברמוב נ' מדינת ישראל.